hḥyym khnshf mskhṿt - Life as a Masquerade Ball: vʿḳvṿt frṿsṭ
החיים כנשף מסכות - Life as a Masquerade Ball: בעקבות פרוסט
המאמר מבקש להבין את מעמד המסכה ביצירתו של פרוסט ואת האופן שבו היא מסייעת למצוא מחדש את הזמן. אם המסכה נתפסת לרוב כמה שמסתיר את הפנים האמיתיות, אבקש להצביע על תפיסה פרוסטיאנית מנוגדת, שעל פיה המסכה היא דווקא מה שחושף את הפנים, או לפחות היבט מסוים שלהן. שתי תפיסות אלה מתקיימות אצל פרוסט בוזמנית והן מק...
| Contributors: | |
|---|---|
| Format: | Electronic Article |
| Language: | Hebrew |
| Check availability: | HBZ Gateway |
| Interlibrary Loan: | Interlibrary Loan for the Fachinformationsdienste (Specialized Information Services in Germany) |
| Published: |
2021
|
| In: |
Dapim le-meḥḳar ba-sifrut
Year: 2021, Volume: 23, Pages: 191-206 |
| Online Access: |
Volltext (lizenzpflichtig) |
| Summary: | המאמר מבקש להבין את מעמד המסכה ביצירתו של פרוסט ואת האופן שבו היא מסייעת למצוא מחדש את הזמן. אם המסכה נתפסת לרוב כמה שמסתיר את הפנים האמיתיות, אבקש להצביע על תפיסה פרוסטיאנית מנוגדת, שעל פיה המסכה היא דווקא מה שחושף את הפנים, או לפחות היבט מסוים שלהן. שתי תפיסות אלה מתקיימות אצל פרוסט בוזמנית והן מקבילות לשני ממדים אונטולוגיים שונים, שביניהם קיים מתח החיוני למעשה היצירה. כדי לפתח הצעה זאת איעזר בתאוריית הכפיל של ז׳יראר ובתפיסת המסכה שלו. ז׳יראר רואה בכפילות האנושית איום שיש להסתירו, כאשר המסכה היא דרך ייחודית להודות בכפילות באמצעות טקסים המשתמשים בגרוטסקיות הססגונית שלה. בהתאם לכך, פרוסט מעצים ומגחיך את המסכות השטוחות של הדמויות ברומן ובאופן זה הופך אותן למסכות מהותיות, כלומר לכאלה המצביעות על הדמיות בין בני האדם. פרוסט משתמש במסכה תוך כדי מעברים מתמידים בין שני המדדים שלה עד לרגעי הסיום של הרומן בנשף המסכות, שבו מתגלה המסכה הגרוטסקית האחרונה, הלוא היא מסכת הזיקנה, המאיצה במספר להתחיל לכתוב את הרומן כדי לשוב וליצור את שני ממדי המסכה ובכך להפיח חיים בזמן שאבד. This article examines the status of the mask in Marcel Proust’s In Search of Lost Time, focusing on how a certain treatment of the mask helps the narrator regain time. If the mask is usually perceived as something that hides the real face, I point out a contrasting conception, according to which the mask is precisely what reveals the face, or at least a certain aspect of it. These two notions of the mask exist simultaneously in Proust and there is between them a crucial tension. In order to clarify this tension, I argue that the mask in Proust has two different ontological dimensions: one of a superficial mask and the second of an essential mask. Only the first dimension belongs to lost time, while the second regains time, and as such should be reproduced and multiplied through the act of writing and literature. To develop this proposal I use Girard’s theory of the double and the role that the mask plays in it. Girard sees humans as initially and essentially equal to each other, which poses a constant threat to society. The mask, on the other hand, is a unique way of acknowledging this situation through rituals and festivals, in which one wears colorful and grotesque masks. These masks permit the members of the group to recognize their resemblance to each other. In the same way, Proust magnifies and ridicules the superficial masks of the characters in his novel and in this way turns them into essential masks, in other words masks that point to the resemblance between characters. The mask for him is an artistic, aesthetic and existential means for locating similarity between people, objects, events and times, and this through constant transitions from the first dimension of the mask to the second, until the final moments of the novel at the masquerade ball. This ball reveals the ultimate grotesque mask, which is that of old age, urging the narrator to start writing the novel in order to reconstruct the tension between the two mask dimensions, and thus breathe life into lost time. |
|---|---|
| Contains: | Enthalten in: Dapim le-meḥḳar ba-sifrut
|